החלטה בתיק תא"מ 26743-06-10

בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדרם של המבקשים ובא-כוחם.

מבוא

1.              המשיבה (להלן: " התובעת") תבעה את המבקשים (להלן: " הנתבעים") בטענה כי מכרה לנתבעת 1 רכב, הנתבעים התחייבו להעביר את הרכב על שם נתבעת 1 אך לא עשו זאת ועקב כך, נאלצה התובעת לשלם קנסות אשר הוטלו על הנתבעים.

2.              בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי לא יכלו להעביר את הבעלות ברכב על שם נתבעת 1 מאחר והיו רשומים שעבודים ו/או עיקולים (להלן: " שעבודים") על הרכב. עוד טענו הנתבעים כי מכרו את הרכב לצד ג', והקנסות ניתנו לאחר שמסרו לו את החזקה ברכב.

3.              הנתבעים ו/או בא-כוחם לא התייצבו לדיון אשר נקבע ליום 23.5.11 וניתן פסק דין בהעדרם, לאחר שנציג הנתבעת הצהיר על נכונות האמור בכתב התביעה והצהיר שבו ביום הוסרו השעבודים אשר היו מוטלים על הרכב.

4.              לטענת המבקשים, הם לא התייצבו לדיון מאחר ובא-כוחם לא הודיע להם על הדיון. הנתבעים לא הסבירו מדוע לא התייצב בא-כוחם.

5.              המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק דין.

6.              לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, החלטתי לדחות את הבקשה מכל אחד מהנימוקים הבאים:

6.1.        הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור.

6.2.        המבקשים לא נתנו הצדק סביר לאי התייצבותם לדיון.

6.3.        סיכויי ההגנה קלושים.

להלן אפרט את נימוקיי.

איחור בהגשת הבקשה לביטול פסק דין

7.              בהתאם לרישום בתיק האלקטרוני, פסק הדין נמסר למבקשים ולבא-כוחם ביום 9.6.11. הבקשה לביטול פסק דין הוגשה ביום 12.7.11, לאחר שחלף המועד הקבוע בדין.

8.              המבקשים לא ביקשו להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ולא ניתן הסבר כלשהו לאיחור.

9.              די באיחור בהגשת הבקשה כדי לדחות את הבקשה, בנוסף, אני סבור שיש לדחות את הבקשה גם לגופה.

רקע משפטי - ביטול על בסיס שיקול דעת בית המשפט

10.          בהחלטה האם לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט לבחון אם יש לבטלו מחובת הצדק, ולחילופין אם נכון לבטלו מכוח שיקול דעת בית המשפט.

בנסיבות העניין ומאחר והמשיבים זומנו לדיון כדין, אין עילה לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק. על כן, יש לבחון האם יש מקום לבטל את פסק הדין על בסיס שיקול דעת בית המשפט.

11.          בהחלטה אם לבטל פס"ד על בסיס שיקול דעת בית המשפט, מביא ביהמ"ש בחשבון שני שיקולים: הראשון- הסיבה לאי ההתייצבות; והשני, מה הם סיכויי ההגנה של המבקש.

הגישה המקובלת כלפי בקשת ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינה נקיטת רוחב לב, על מנת לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט. אם מתברר כי אי ההתייצבות אינה נובעת מזלזול, ואפילו מדובר ברשלנות של המבקש, אולם למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, יעדיף בדר"כ ביהמ"ש לדון בשאלות השנויות במחלוקת לגופן ויבטל את פסה"ד ( ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3), 431 , 440-441 (1983)), ובגין המחדל יסתפק, בדרך כלל, בית המשפט, בהטלת הוצאות על המבקש ( אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, עמ' 373).

על מי שמבקש לבטל פסק דין שניתן בהעדרו הנטל להראות כי קיים סיכוי טוב כי התוצאה תשתנה אם יבוטל פסק הדין ( אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, עמ' 372 ו- 374, בהסתמך על ע"א 5000/92 בן ציון נ' הנאמן על נכסי י. בן ציון).